פסק-דין בתיק ע'"מ 2506/12

השופט אל"ם י' לירז:

האישום

בבית משפט קמא הואשם המערער כי בתאריך 18.1.11 בשעה 12:00 לערך, נסע יחד עם אחיו, ברכב פולקסווגן "פולו" שבבעלותו נושא לוחית רישוי ישראלית, בעקבות רכב מסוג יונדאי אשר היה נהוג בידי מר סמי עזרא (להלן: "המתלונן"), לאחר שידעו ממידע קודם כי המתלונן נוהג להחנות את רכבו העמוס בסחורות ליד חנות מכולת בבית ג'אלה ולרדת מרכבו ולסור לחנות. כאשר הגיעו לחניון המכולת בבית ג'אלה, עצר המתלונן את רכבו ופתח את דלת הרכב על מנת לרדת ממנו, אך בטרם הספיק לכבות את המנוע הגיח מאחוריו לפתע המערער תפס אותו בכתפו, משך אותו אל מחוץ לרכב והפילו ארצה, קפץ לתוך רכב המתלונן וברח עם הרכב מהמקום.

המערער הסיע את הרכב הגנוב לביתו של איברהים אלשיך (להלן: " אלשיך") כשמאחוריו נהג אחיו "בפולו". כאשר הגיעו לביתו של אלשיך סיפר המערער לאלשיך, כי גנב את הרכב וביקש ממנו שיסייע לו להסיר את האיתוראן מהרכב. אלשיך הוביל אותם לבניין בבניה הנמצא בבתיר ושם החנו את הרכב הגנוב. הם השאירו את אחי המערער לצפות על הרכב הגנוב ונסעו לביתו של המערער על מנת להביא כלים לפריקת האיתוראן. מששבו כעבור כ-40 דקות הבחינו בשני חיילים שאיתרו את הרכב הגנוב בעזרת האיתוראן, עומדים ליד הרכב הגנוב. אז שבו על עקבותיהם ועזבו את המקום.

בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירה של נהיגה ברכב שאינו רשום באזור ובעבירה של שוד תוך שימוש בכוח.

פסק הדין

בביהמ"ש קמא הודה המערער בעבירה של נהיגה ברכב נהיגה ברכב שאינו רשום באזור, אך כפר בעבירת השוד.

בבימ"ש קמא העידה התביעה את המתלונן, את אלשיך, אשר חזר בו מחלקים רבים של עדותו במשטרה והוכרז עקב כך עד עוין, שלושה חוקרי משטרה שגבו אמרות, איש חברת "איתוראן", חוקר זירת אירוע שאסף טביעות אצבעות, מומחה מז"פ לטביעות אצבעות ושני שוטרים נוספים. כמו כן, הוגש בהסכמת הצדדים חומר ראיות רב הכולל אמרותיהם במשטרה של המערער ושל אלשיך, מסמכי מז"פ הנוגעים לטביעת אצבע שנמצאה על הרכב הגנוב, מזכרים, זכ"דים, קלטת של הקלטה סמויה שנערכה בין המערער לאלשיך בתא המעצר, דו"ח זכ"ד הנוגע לתרגיל חקירה שנערך לאלשיך, תמונות שהוצגו לאלשיך וכן צילומים ממצלמת אבטחה המצויה בסמוך למקום האירוע.

מטעם ההגנה העיד המערער לבדו.

לאחר שמיעת ההוכחות וסיכומי הצדדים, הרשיע בימ"ש קמא את המערער גם בעבירת שוד תוך שימוש בכוח.

בימ"ש קמא קבע, כי המערער ביצע את השוד בהסתמך על שתי ראיות עיקריות עצמאיות, אשר לדעתו מתיישבות זו עם זו וזוכות לחיזוקים נוספים במארג הראיות הכללי.

הראשונה והחשובה ביותר, לדעת ביהמ"ש קמא, היא טביעת אצבע שנמצאה על דלת הנהג של רכב היונדאי שנגנב ואשר זוהתה ע''י מומחה מז"פ כטביעת אצבעו של המערער. בימ"ש קמא דחה את טענת ב"כ המערער, אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו, כי חוקר המז"פ לא השווה את טביעת האצבע שנמצאה על הרכב הגנוב עם טביעת האצבע של המערער, משום שלא הוגש טופס ההטבעה המשטרתית. ביהמ"ש קמא ציין כי מחוות דעתו של המומחה המשטרתי עולה כי השווה את הטביעה שנמצאה על דלת הרכב הגנוב עם מעתק שנלקח מהמערער ביום 30.1.11. חוות הדעת הוגשה לאחר חקירה נגדית של הסנגור בה לא שאל הסנגור ולו שאלה אחת את המומחה בעניין זה, כך שלדעת ביהמ"ש קמא לא הייתה שאלה זו כלל במחלוקת במשפט. המערער גם לא העיד, כי במועד האמור לא נלקחה ממנו טביעת אצבע, מה גם שבכל עת יכול היה המערער לבקש בדיקה חוזרת עם טביעת האצבע שלו כדי להוכיח את חפותו. בימ"ש קמא הוסיף כי הרכב הגנוב נמצא פחות משעה לאחר שנגנב וכי המערער לא המציא הסבר סביר להמצאות טביעת אצבעו על הרכב . בחקירתו במשטרה הכחיש המערער, כי נגע ברכב ובמהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש העלה לפתע השערה שמא נגע בו במקרה בעת שחלף בדרכו למכולת ובסיום עדותו העלה השערה אחרת שמא נגע בו במהלך עבודתו בעסק של שטיפת מכוניות המצוי בבעלות משפחתו. בימ"ש קמא דחה השערות אלו, שעלו לראשונה בחקירה הנגדית למעלה משנה לאחר החקירה שבה נחקר המערער על המצאות טביעת אצבעו על הרכב שנגנב. ביהמ"ש קמא ציין, כי ההלכה הפסוקה היא כי די במציאת טביעת אצבע, בהעדר הסבר הגיוני מטעמו של המערער, כדי להרשיעו בביצוע העבירה שיוחסה לו.

ראייה עצמאית נוספת מצא ביהמ"ש קמא באמרתו של אלשיך בחקירתו הראשונה במשטרה בה הפליל את המערער. אומנם, לאחר מכן חזר בו אלשיך מדברים אלו באומרו כי הוא אחראי לשוד ולכל פשע אחר שבוצע האזור בשנים האחרונות, אך בית המשפט ראה את הדברים כמופרכים והעדיף את גרסת אלשיך בחקירתו מיום 24.1.11 בה מסר גרסה מפורטת ותיאר הכיצד הגיע אליו המערער לאחר ביצוע השוד וביקש את עזרתו בפירוק האיתוראן. את עדותו של אלשיך בבית המשפט הגדיר ביהמ"ש קמא כשקרית ומתחמקת. אלשיך הרבה לומר כי אינו רגוע ואינו זוכר דבר, לצד אישור רוב הדברים שנאמרו באמרתו הן לגבי מהלך הדברים והן לגבי תאור משפחת המערער ורכב הפולו שבבעלותם. בחקירתו טען כי התכוון לאדם אחר בשם מוראד עיסא אך באמרתו שתועדה תיעוד חזותי ווקלי הוא נשמע בבירור אומר את שמו המלא של המערער מוראד דאר עיסא.

אף שבימ"ש קמא הזהיר את עצמו כי אלשיך הנו עד בעייתי ומפוקפק הוא העדיף את הדברים באמרתו הנ"ל שתועדה והוקלטה כאמור. מקלטת החקירה עולה כי אלשיך מסר את הדברים בצורה קולחת ושוטפת כשהוא מפרט לפרטי פרטים את אופן התרחשות האירועים ואף הסביר כי התכוון לעשות זאת בתשאול הראשוני, אך התעצבן על תרגיל החקירה שנערך לו ולכן הפסיק לשתף פעולה. בית משפט קמא סבר שאלשיך דיבר בכנות, ברם בשל אישיותו הבעייתית של אלשיך והעובדה שהיה מעורב בדבר העבירה, וממילא יש לו אינטרס לצמצם את חלקו באירוע על חשבון אחרים, חיפש בית משפט קמא, כדי להסיר כל ספק שמא הראיה המפלילה שקרית, תוספת ראייתית משמעותית לראיה המפלילה את המערער. תוספות ראייתיות כאלה מצא בית המשפט למכביר, בראש וראשונה בטביעת האצבע של המערער. ראיה חיצונית נוספת מצויה בצילומים שהועתקו ממצלמת אבטחה הסמוכה למקום ביצוע השוד. בצילומים ניתן לראות את היונדאי הגנובה נוסעת ובעקבותיה רכב הפולו, זאת בשעה 11:49, קרי דקות מספר לאחר ביצוע השוד. אף שמספרי הרישוי של הרכב לא נראו בצילומים, שוכנע בית המשפט כי המדובר באותם כלי רכב, על פי סימני זיהוי ייחודיים אחרים, כמו צורת הוילונות בחלונות הצדדיים והאחוריים של היונדאי, שהיו באותה צורה כמו שצולם הרכב בתחנת המשטרה. גם בפולו נראים סימני זיהוי ייחודיים, סימני שפשוף בצד האחורי השמאלי והצד השמאלי הקדמי וכן העדר הסמל מאחור בדיוק כפי שהפולו נראה בצילום בתחנת המשטרה. בנוסף לכך זוהו הרכבים ע'"י אלשיך בתמונות שהציגה לו המשטרה. ראיות מסייעות נוספות מצא בית המשפט בכך שבעדותו של אלשיך הוא ציין ששני חיילים איתרו את הרכב, כארבעים דקות לאחר השוד ועמדו לידו, בכך שמהיונדאי לא פורק האיתוראן ובכך שאכן ברכב שנגנב היה חסר המעיל החום של המתלונן שלפי עדות אלשיך נתן המערער אותו לאחיו.

לנוכח כל אלה מצא בית המשפט קמא, כי הראיות מסייעות ומחזקות את אמרת אלשיך וכי יש לתת לה משקל מלא. טביעת האצבע ואמרתו של אלשיך והצטבר לשאר הראיות, כאשר למולן עמדה גרסתו הבלתי מהימנה של המערער והרושם השלילי והמתחמק שהותיר על דוכן העדים, שכנעו את בית המשפט קמא לקבל את גרסת התביעה ולהרשיע את המערער בעבירת השוד.

בסיכומו של דבר הורשע המערער בבית המשפט קמא בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונדון למאסר בפועל של 40 חודשים ולמסר על תנאי של 15 חודשים והתנאי שלא יעבור עבירת רכוש או עבירה שנועדה לפגוע בגופו של אדם. בנוסף לכך הושת על המערער קנס בסך של 3,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתם וכן פיצוי כספי למתלונן בסך של 3,000 ש"ח.

הערעור

הסנגור המלומד עו"ד מחמד ענאבסה טען בכישרון רב כנגד שלושת הנדבכים שעליהם נסמכת הרשעתו של המערער:            

טביעת האצבע על גבי דלת הנהג החיצונית של רכב היונדאי שנגנב- לטענת הסנגור המלומד טביעת אצבע זו אינה של המערער, אלא של אדם אחר. לטענתו גם אם חוות דעתו של מומחה מז"פ נכונה, אזי היא מבוססת על השוואה עם טביעת אצבע שנלקחה במשטרה שלא ניתן לומר כי המדובר בטביעתו של המערער. טופס ההטבעה המשטרתית לא נמצא בתיק החקירה, לא הוגש כראיה והתביעה לא עמדה בנטל ההוכחה כדי להוכיח כי טביעת האצבע שנמצאה בדלת הרכב הגנוב הושוותה לטביעתו של המערער.